שמי חיים הר־זהב ואני עיתונאי. את השירות הסדיר שלי עשיתי בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, ואת רובו עשיתי במלחמת לבנון האבודה, זו של "רצועת הביטחון" במחצית השנייה של שנות ה-90, זו שאינה מופיעה כמלחמה בספרי ההיסטוריה הרשמיים של מדינת ישראל, כי עד שהספר יצא לאור ושינה מן היסוד את השיח על המלחמה הזאת - מבחינת ההיסטוריה של ישראל, היא כאילו לא אירעה מעולם.

אבל היא קרתה, ובארבע השנים שבין מבצע ענבי זעם בחודש אפריל 1996 לבין הנסיגה מלבנון בחודש מאי 2000 נהרגו בה כ-200 חיילים ונפצעו קרוב ל-1,000 והיו בה המון מטענים, ופצמ"רים, וטילים, והתקפות על שיירות ומוצבים, ואסון המסוקים והשייטת והשרפה בסלוקי - אבל כל זה, כאמור, לא התרחש מבחינת ההיסטוריה של מלחמות ישראל עד לפרסום הספר. אם לא היו תמונות שלי בלבנון, אולי גם אני הייתי מאמין שרק דמיינתי, ושכל זה לא קרה מעולם.

החלטתי לכתוב על התקופה ההיא, בשביל להחזיר אותה לתודעה הישראלית. זה לא ספר בדיוני ולא ספר פרוזה, אלא ספר המתעד את המלחמה הזאת: כדי לכתוב אותו אספתי מאות מסמכים מארכיונים רשמיים, עברתי על אינספור כתבות וקטעי עיתונות מאותה התקופה, וריאיינתי עשרות חיילים, מפקדים וקצינים שעשו את רוב שירותם בלבנון של שיא הלחימה מול חיזבאללה, בין 1996 ל-2000. רוב המרואיינים דיברו בפעם הראשונה אחרי 20 שנה של שתיקה על מה שעברו בלבנון, כי סוף סוף מישהו מתעניין בסיפור שלהם, בסיפור שלנו.

​

​